מהי הפרעת קשב וריכוז עם/בלי היפראקטיביות?
ADHD הוא ליקוי אורגני במוח, אשר מורכב משינוי באונה המצחית הימנית, האחראית לתפקוד הקוגניטיבי במוח, משינוי בגרעינים הבאזאליים וייתכן שגם במוחון (צרבלום), מירידה יחסית בצריכת החמצן והסוכר בזמן ריכוז ביחס לילדים בריאים, מבעייה בזמינות החומר הנקרא דופאמין, אשר תפקידו להעביר מידע מתא עצב אחד למשנהו, בגלל ספיגה מהירה מדי שלו בתא הקולט אותו.
מהו הגורם לההפרעה?
כיום מייחסים 90% מהגורמים לתכונה תורשתית, כאשר בהמשך נבנות בעיות נפשיות, לימודיות והתנהגותיות סביב הגרעין האורגני.
בעקבות הדיונים האחרונים על "ריבוי ילדים לקויי למידה בשנים האחרונות" ועל הבעד והנגד של טיפולים שונים, אני מבקשת לשתף אתכם בהרהוריי. מן הראוי לציין כי המחשבות והעובדות ואף הביטויים שאעלה כאן אינם מקוריים , אלא לוקטו ממאמרים וניסיונות חיים של אחרים ושלי.
א. אחריות ההורים לאבחן:
אני חושבת שאנו, כהורים, יכולים לנסות ולקבוע אם הילד יאסוף "שק של הצלחות" או "שק של כישלונות" בתור מטען אשר יסחוב ביחד עם חייו ההולכים ונבנים.
אם פעם נהגו לאמר: "אין מה לעשות, הילד שובב/ ילדותי/עצלן/ לא חכם/ רתחן/ חולמני וכו´, היום אנו יוצאים מנקודת הנחה שכל ילד רוצה למלא היטב את משימותיו, ואם אינו עושה כך, סימן שיש בעיה מפריעה. כיום יש לנו כלים מדעיים כדי לאבחן באופן מעמיק את הבעיה המפריעה לילד להשתלב בחיים שבחרנו בשבילו. האם הבעיה היא סביבתית, או פיזיולוגית או נוירולוגית או התפתחותית או שילוב של מספר בעיות.
לדעתי, חובה עלינו, כהורים, להבחין בבעיות שחוזרות על עצמן, ללכת למומחים כדי לאבחן אותן, ולקבוע אם האבחון מתאים ל"תחושת הבטן" שלנו הנובעת מתוך היכרותנו המעמיקה עם ילדנו.
ב. אבחנה מבדלת:
להפרעת הקשב והריכוז נלוות בדרך כלל בעיות נוספות מתחום ליקויי הלמידה ו/או מתחום בריאות הנפש, ההתנהגות ויחסי החברה ו/או מתחום התנועתיות והנוירולוגיה. כדי לדעת אם הבעיות הנלוות נובעות מהפרעת הקשב עצמה או ממקור אחר, יש לעשות אבחנה מבדלת, אשר תנחה אותנו לבחור בטיפולים המתאימים.
ג. כאבים וחששות:
לאחר האבחון וקבלת תוצאה חיובית, כאשר מתברר לנו שילדנו איננו ילד "רגיל", רובנו עוברים משבר כואב. התורשתיות של ההפרעה גורמת לפחות לאחד ההורים להזכר בסבל דומה שעבר בילדותו. הורים רבים חוששים מהסטיגמה שתדבק בילדם.
ובכן, כיום ידוע שילדכם הוא אחד מקבוצה גדולה המהווה 10% של כלל האוכלוסיה (!), קבוצת הסובלים מהפרעת קשב ורכוז. אי טיפול בילדכם יגרום לו להמשיך לסבול, כפי שסבל עד היום. מומלץ להורים ללכת לסדנת תמיכה, כדי לשתף ולהשתתף עם הורים נוספים במצבם, וכדי לקבל כלים שיעזרו להם להתמודד עם ה-ADHD.
ד. בחירת הטיפול הנכון:
עלינו לבחור את הטיפול הנכון, כפי שהומלץ לנו באופן מקצועי באבחון וכפי שמצביע שיקול הדעת שלנו. יש לקחת בחשבון שאם הטיפול הוא נכון, נדע רק בדיעבד, לאור מבחן המציאות.
הערה על טיפולים שונים: הצטבר כה הרבה ידע בדוק ומוכח על טיפולים מוצלחים אשר מתבססים על המחקר המדעי ודורשים מהמטפלים לימודים ממושכים והסמכות מוכרות, והנה עדיין ישנם הורים המאמינים לכל אדם אשר מצהיר על "תרופת פלא" או "טיפול פלא" אשר "יירפאו אחת ולתמיד את הבעיה של הילד". העובדות העצובות/מצחיקות הן, שדווקא "טיפולי הקסם" הבלתי קונבנציונליים,שיעילותם לא הוכחה באופן מדעי, עולים בממון עשרות מונים מאשר הטיפולים הקונבנציונליים המדידים, ועדיין הם אלו המפתים כה הרבה הורים המתאכזבים בדיעבד.
השיקולים בבחירת טיפול נכון:
1. בטיחות: לוודא שהטיפול איננו גורם לילד נזק בלתי הפיך.
2. אמינות: המטפל נחשב אמין ויש עליו המלצות.
3. "כימיה": בין המטפל למטופל נוצרת כימיה ושיתוף פעולה.
4. ידע מבוסס: המטפל בעל השכלה רלבנטית ומעודכנת, והטיפול מלווה
במעקבים הניתנים למדידה.
5. הצלחות עבר: ישנן הוכחות להצלחת הטיפול אצל אחרים. (תוך שאנו
לוקחים בחשבון כי לכל מטפל או טיפול ישנן גם אי הצלחות).
6. תועלת: על פי Russell Barkley , כל מה שאינו עוזר ל-ADHD הוא
מזיק, בגלל תחושת האכזבה המצטרפת ל"שק הכישלונות" של הילד.
7. אי ירוק: שימוש בתכונה מצוינת של הילד שעליה ייבנה בלבו "אי
ירוק" של בטחון עצמי.
ה. סוגיית הטיפול התרופתי:
איננו יכולים להתעלם מהגילויים בחקר המוח, גילויים אשר מאותתים לנו להשתמש בטיפול התרופתי לבעיות נפשיות ונוירולוגיות. אין ספק שהטיפול התרופתי הקפיץ את הטיפול המוחי במספר דרגות קדימה. מעצם היותו טיפול "קונבנציונלי", לא מפסיק טיפול זה להיחקר באופן מדעי, לפי העקרונות של קבוצת ביקורת, תרופת "אינבו" (פלסבו), סמיות וסמיות כפולה.
דעתי האישית היא, שאם רוצים לגדל ילד בימינו, כאשר הדרישות הלימודיות כה גבוהות ואין כמעט צורך במלאכת כפיים, חייבים לתת לו את מירב האמצעים כדי למצות את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו.
הטיפול התרופתי נמצא יעיל הרבה יותר מטיפולים אחרים. כל טיפול אחר לא יכול לתקן את הנזקים שמקורם בליקויים בתפקוד המוח, כפי שהטיפול התרופתי מתקן בטווח הקצר, ומאפשר למטופל לחוות את ההרגשה של "עבודה נכונה של המוח". כך נוצר חלון הזדמנויות לצוות הטיפולי לעזור לילד להפנים הרגלי התנהגות ולמידה שיעמדו לרשותו בטווח הארוך.
ביחד עם זאת, על ההורה מוטלת האחריות לחפש לילדו טיפולים אחרים, כאשר הטיפול התרופתי איננו מתאים לו.
מכיוון שלכל טיפול ייתכנו חסרונות לצד היתרונות, יש לערוך חשבון של רווח והפסד עבור המשך התפתחותו ועתידו של הילד המטופל.
ו. מסגרת הבית וחוגים:
עקב ליקויים בארגון ובתחושת משכי זמן המתלווים ל-ADHD, מוטלת על ההורים ליצור בבית מסגרת ברורה ועקבית. מסגרת זו מחלקת את "זמן הבית" לפרקי זמן קצרים ויעודיים: קימה, רחצה, ארוחה, הכנת שעורי בית, זמן-מחשב, זמן משחקים, חוגים, שינה ועוד. כמו כן יש לקבוע כללי התנהגות קבועים למצבים העלולים לעורר בעיות.
המסגרת והכללים חיוניים לתפקוד הארגוני של הילד, ולכן יש לשמור עליהם בנוקשות.
החוגים המומלצים לילד עם הפרעת קשב וריכוז הם חוגי ספורט, המאפשרים לו לתעל את מרצו לאפיקים חיוביים ולהפנים הרגלי משמעת, ארגון והתמדה הקשורים למילוי משימות.
ז. הטיפול המערכתי (אינטגרטיבי):
כיום מומלץ להעניק לילד טיפול מערכתי כוללני המשלב בתוכו טיפול לימודי, רגשי וקוגניטיבי-התנהגותי בנוסף לפיזיוטרפי ותרופתי, כל טיפול בהתאם לצורך.
הטיפול המערכתי מאפשר למטופל להפנים אסטרטגיות למידה והתנהגות אשר יעקפו את הליקוי ויאפשרו את קיבוע השינוי לטווח הרחוק.
הטיפול המערכתי מצליח יותר כאשר מתקיים שיתוף פעולה בין ההורים , המורים וכל אנשי המקצוע המטפלים בילד.
סיכום:
מאמר זה רוצה להדגיש בפני ההורים את אחריותם לאיתור בעיות חוזרות ונשנות אצל הילד, לחיפוש הטיפול הטוב ביותר עבורו, לרתימת אנשי המקצוע המתאימים ביותר לעזור לו,להשתתפותם הפעילה בטיפול בילדם ולקיום שיתוף פעולה הדוק עם כל הגורמים המטפלים בילד, לרבות בית הספר.
כל זאת כדי לצייד את הילד ב"שק של הצלחות" לקראת חייו כבוגר. "שק" שיעשיר את בטחונו העצמי, יאפשר לו למצות את יכולותיו ולשאוף הלאה, יאפשר לו להכיל את כישלונותיו ואת הצלחותיו, ויאפשר לו לשאוב סיפוק מחיי החברה שלו, ביטוי עצמי חיובי ויכולת להשיג בהגינות את מטרותיו בתוך החברה שבה אנו חיים.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=201&a=13410&c=1433&sc=0&ssc=0
תודה לזהבה נ´ ודליה ד., עמיתותי לניהול פורום "לקויות וזכויות ADHD" ב"תפוז", על הערותיהן רבות הערך לכתיבת המאמר.
תודה לד"ר איריס מנור, פסיכיאטרית לילדים ולנוער, על המידע הרפואי המעודכן.
תודה לחברות הפורום שהאירו והעירו.
זיוה דינה היא בעלת האתר" קשב ADHD", המכיל את אינדקס המטפלים הגדול בארץ לשרותם של אנשים וילדים עם הפרעות קשב ורכוז.
כמו כן הכותבת, היא מנהלת בפורום התמיכה הפרעות קשב ADHD בפורטל תפוז.
מטרתה בניהול הפורום היא להעניק את מירב המידע המקצועי על ידי עריכת ספריית מאמרים, תרגומים וקישורים, על ידי ייעוץ מומחים מן השורה הראשונה ועל ידי תמיכה הדדית של חברי הפורום זה בזה.
כמו כן הכותבת, היא מנהלת בפורום התמיכה הפרעות קשב ADHD בפורטל תפוז.
מטרתה בניהול הפורום היא להעניק את מירב המידע המקצועי על ידי עריכת ספריית מאמרים, תרגומים וקישורים, על ידי ייעוץ מומחים מן השורה הראשונה ועל ידי תמיכה הדדית של חברי הפורום זה בזה.
